להיפרד מהמוצץ לפי הגישה המונטסורית

קודם כל, למה בכלל מוצץ?

המוצץ הוא למעשה מענה לצורך.

התינוקות נולדים עם רפלקס טבעי של מציצה - רפלקס הישרדותי כדי שהתינוק יוכל לקבל הזנה בחלב אם או תמ"ל.

אך לא רק להזנה, לפעמים נראה תינוקות מוצצים אצבע או כף יד "לא לשם הזנה", אלא כדי לספק את הצורך האוראלי וחקירת הפה. המוצץ מאפשר תחליף מלאכותי לשד האם ומספק את הצורך האוראלי של התינוק מחוץ לזמן ההנקה או האכלה בבקבוק. אלא שלאחר שלב מסוים, המוצץ מהווה מכשול בהתפתחות שלהם.

אז מתי הזמן הנכון להיפרד מהמוצץ לפי הגישה המונטסורית?

כשהגוף של התינוק מסמן לנו והשיניים מתחילות להופיע.

הגוף מאותת לנו שהתינוק עובר משלב של מציצה ללעיסה, מהתלות בחלב אם כצורך הישרדותי לעצמאות.

האם כולם נפרדים מהמוצץ בשלב זה? ממש לא.

אך יש לקחת בחשבון את זה שמעכשיו התינוק יחבר את המוצץ לפעילות הגוף.

כלומר המוצץ הופך לגורם תלות, התינוק תלוי בו כדי להירגע.

לפני שנדבר על הפרידה מהמוצץ, נבין קודם איך משתלב המוצץ בחיי הפעוט, איך הוא משפיע ואיך נכון לתווך את השימוש בו.

מוצץ ובכי

בכי הוא ערוץ התקשורת של התינוקות. הם יכולים לבכות כשקר להם, כשהם רעבים, כשהם מפחדים, כשהם עייפים או כשהטיטול שלהם מלוכלך - או כשהם זקוקים לאהבה או חיבוק.

ברגע שאנחנו נותנים לתינוק מוצץ על כל בכי אנחנו לא באמת מספקים לו את הצורך שבגללו הוא בכה אז הוא מבין מזה שלא מבינים אותו.

אם הילד חושב שלא מבינים אותו - כי אם אני זקוק למשהו וקיבלתי כמענה משהו אחר, זה יכול לפגוע בקשר בין הילד לבין ההורה המטפל.

כמובן שזה לא אומר שאסור להשתמש במוצץ - רק לא כמוצא ראשוני. קודם נשקף לתינוק למה הוא בוכה ושאת נותנת לו מוצץ כי הוא עוזר לו להירגע. כן, הילדים מבינים הכל - גם כשהם תינוקות. זאת גם הדרך לייצר הבנה ושיח רגשי - לדבר איתם מגיל קטן.

מוצץ ותקשורת

המוצץ יכול להפריע בתקשורת של התינוק/הפעוט עם הסביבה.

המוצץ יכול לפגוע בהתפתחות החברתית והרגשית - איך אני מתקשר עם הסביבה שלי, האם הסביבה שלי מבינה אותי?

כשיש שימוש רב במוצץ יש פחות תקשורת.

מוצץ והתפתחות השפה

כאימהות זה החשש העיקרי שלנו, ואנחנו מודאגות שעצם לקיחת המוצץ יביא לקושי בהתפתחות השפה.

ישנם מחקרים שמראים שיש עיכוב התפתחותי בדיבור כשלוקחים מוצץ מעל גיל שנתיים. יש גם מחקרים שקובעים אחרת.

אך בדבר אחד אין ספק - אם המוצץ נמצא בשימוש רב זה יכול לבוא על חשבון התפתחות השפה הרגשית.

ברגע שעובר על הפעוט אירוע מתסכל או אפילו משמח, אין לו יכולת להביע את עצמו כי המוצץ בפה שלו. מחסור בשפה יכול ליצור קושי רגשי בעתיד.

מוצץ וחקר חושי דרך הפה

תינוקות חוקרים את העולם שלהם דרך כל החושים.

מריה מונטסורי דיברה על החשיבות שיש לשימוש בכל החושים של התינוק בלמידה של העולם - כי אז כל הידע מתבסס טוב יותר במוחם.

הם טועמים הכל דרך הפה כי הוא האזור הכי רגיש לפעולה. מה שאנחנו מרגישים בקצות האצבעות הפעוט מרגיש דרך הפה והלשון.

אז כשיש מוצץ בפה, זה בעצם מפריע לחקירה החושית וללמידה של הפעוט את העולם והסביבה שלו.

אז אחרי כל זה, איך בכל זאת אפשר להשתמש במוצץ באופן מושכל ושייטיב עם הילד שלנו?

אם בחרתן לאפשר ולתת מוצץ אז קודם כל ניתן מוצץ בזמנים מוגדרים כמו זמן שינה, הירגעות, תקופת הסתגלות, שינויים וכו'.

כשהמוצץ לא בפה - נאפשר יותר שיח ותקשורת.

חקר חושי דרך הפה - נאפשר לטעום, להכניס לפה כדי שהתינוק ירגיש את הטעם או התחושה של החפץ.

קודם לתווך את הסיטואציה ורק אז מוצץ.

לאפשר לבכי להיות, לתת לו מקום לפורקן, לשיחרור רגשות. לא למהר לתת מוצץ כי זה לוחק מהם את האפשרות להגיד בעצמם מה שהם מרגישים או רוצים. אחרי שהם מספרים, לשאול מה יכול לעזור להם ואז לאפשר את המוצץ.

אם הפעוט מדבר עם המוצץ, אז לומר לו שאת בטוחה שיש לו דברים חכמים לומר ואת רוצה להקשיב לו, אך כשהוא עם מוצץ את לא מבינה מה שהוא אומר ותשמחי אם יוכל להוציא כשהוא מדבר.

הגיע השלב להיפרד? איך עושים זאת נכון?

פרידה בגישה המונטסורית היא פרידה שמכבדת את הילד ורואה אותו בתוך התהליך.

זה דורש מאיתנו התבוננות רבה על הילד שלנו, דרך זה שנתבונן בו נוכל להתאים לו את התהליך והקצב שמתאים רק לו.

רצוי שהתהליך יהיה הדרגתי, בהתחלה נגביל זמן.

איך נגביל 'זמני מוצץ'? ההגדרה צריכה להיות ברורה לפי סיטואציות של היום, כלומר פחות לומר "עוד קצת" או "עוד שתי דקות" אלא "עד ארוחת הערב" - להשתמש בעוגני זמן שהילד מכיר ומבין, מונחי זמן שאנחנו משתמשים (דקות, שעות) פחות מובנים לו.

לצמצם בהדרגה את השימוש במוצץ בבית, לאט לאט עד שהוא מוגדר רק לזמן שינה. לשים לב מתי הפעוט זקוק למוצץ ואז אפשר לתת לו מענה אחר שיספק את אותו צורך כמו חיבוק או מגע עמוק.

בזמן הפרידה מערכת העצבים זקוקה לחיזוק כיון שעד עכשיו המוצץ עזר לה ברגיעה דרך המציצה. לכן אפשר עיסויים בלחיים ובאזור הפה, שתייה מקש ובועות סבון, עיסוי מגע עמוק בגוף, עבודה בחומרי אמנות כמו בצק ופלסטלינה.

אפשר וכדאי גם שתהיה בחדר של הילדה 'קופסת מוצצים', קופסה שבה נמצאים כל המוצצים שלה והיא יכולה לקחת את המוצץ בהתאם לכללים ומסגרות הזמן שקבעתם. זה מראה לילדה שאתם סומכים עליה ונותנים לה את השליטה בסיטואציה.

ובכל זאת, בסוף בסוף, תתייעצו עם כולם אבל לכו עם האינטינקט ההורי שלכם, כי אנחנו מכירים את הילד שלנו הכי טוב ויודעים טוב מכולם מה הוא צריך.