אנתרופוסופי או מונטסורי? ומה בכלל ההבדל בין הגישות?

ההבדל בין הגישה האנתרופוסופית לבין הגישה המונטוסורית בא לידי ביטוי בהגות הגישה, באופן הלמידה והתייחסות לרוח (אנתרופוסופי) לעומת החיים עצמם (מונטסורי).

הגות הגישה

הוגה הגישה -רודולף שטיינר, ביסס את הגישה האנתרופוסופית כולה על מחזורי התפתחות רוחנית שנמשכים 7 שנים כל אחד, כך שיוצא שעד גיל 7 הילד מתעסק ולומד בעיקר על אומנות (על סוגיה) ואמונה/רוח.

לעומת זאת, מונטסורי בנתה את הגישה המונטסורית על סמך תצפיות והתבוננות בתהליכי התפתחות טבעיים בילדים. בראייתה, הגישה המונטסורית היא גישה לימודית שנועדה להתאים את עצמה לכל ילד - כי כל ילד הוא שונה, לכל ילד תחומי עניין אחרים, אצל כל ילד תהליך החשיבה והלימוד הוא אחר, לכן יש צורך בגישה לימודית דינאמית.

בהקשר זה, מוטיב חוזר בגישה המונטסורית - "FOLLWO THE CHILD".

הילד מוביל ואנחנו שם כדי ללוות אותו ולעזור לו.

אופן הלמידה

בגישה האנתרופוסופית הכיתה דומה לכיתה בחינוך הקונבציונאלי שאנו כבר מכירים, כל הילדים באותה קבוצת גיל בחלוקה לשנתונים והמורה מוביל את תהליך הלמידה.

בגישה המונטסורית יש חשיבות ודגש על רב גילאיות ולכן הכיתות הן תלת גילאיות - 3-6, 6-9, 9-12.

כך כל ילד מתנסה וחווה לימוד על ידי ילד אחר (שגדול ממנו אך נמצא באותה כיתה), וכשהילד גדל הוא מלמד בעצמו.

התייחסות לרוח מול החיים עצמם

וולדוף האמין שהילדים הם בעלי דמיון מפותח ולכן הלמידה מבוססת על סיפורי פנטזיה.

בהתאם לתצפיות שביצעה, מונטסורי הסיקה שהילד תמיד יעדיף לחקור את עולם המבוגרים, החיים עצמם מעניינים אותו יותר מכל דבר אחר.

כשיעסוק במשחקי דמיון גם שם יכול להכניס את עולמו הרגיש והחוויות שלו מהיום יום.

אז אנתרופוסופי או מונטסורי?

אין נכון/לא נכון, כל אחד והגישה שמתאימה לילד שלו ולמשפחה שלו.