ילדים רגישים מאוד והצורך ב'לבד'

״אני צריך לשחק לבד״.

כשילד רגיש מאוד מבקש זאת, זה קריאה בשבילנו להיות שם ולהעניק לו זאת.

הצורך ב'לבד' שהוא מבקש זאת טעינה לנפש שלו - טעינה הכרחית שתאפשר לו להיות אחר כך עם הסביבה.

ברגע שאנחנו לוקחים לו את הלבד הזה הוא יגיע לסביבה לא מווסת, עם צורך רגשי שלא התמלא, ולכן יהיה לו הרבה יותר קשה להשתתף בסיטואציה - כי בפנים הוא בסערת רגשות, בפנים הרגש נמצא במקום אחר.

איך נוכל לזהות שילד רגיש מאוד זקוק ללבד ועדיין לא מצליח לומר זאת?

• מסרב לשחק עם אח שלו או חברים.

• לאחר תסכול או רגש כואב אחר שהרגיש.

• את הצורך בלבד נראה לרוב אחרי סיטואציות חברתיות שהן 'לא לבד' - כשחוזרים הביתה מהגן, מהפארק, מחברים, ממשפחה.

אז כשילד רגיש מאוד צריך 'לבד', נאפשר לו את זה, נאפשר לו להיות בחדר עם עצמו ולעשות את מה שהוא מרגיש שהוא צריך באותו רגע.

זה יכול כל דבר - כדורגל, קלפים, ציור, משחק בבובות, תפקידנו הוא לאפשר לו את הזמן הזה ואת ה'לבד' שהוא צריך.

כדאי גם ללוות זאת בשיח רגשי מתאים - 'אני רואה שאת צריכה זמן לבד, קחי כמה זמן שאת צריכה, כשתצטרכי אותי אני כאן'.

אחרי שהילד "יטען", הוא יגיע לסיטואציה החברתית מווסת ויהיה נוכח בסיטואציה.

חשוב לזכור - זמן הוא מפתח. יכול להיות שייראה לנו שזמן ה'לבד' לא היה אפקטיבי והילד עדיין לא משתתף בסיטואציה, אבל זאת רק ההסתכלות שלנו - זה חלק מהתהליך של הילד בעיבוד הסיטואציה. התהליך הזה הוא הכרחי עבור הילד ולכן לא נדלג עליו ולא ננסה לזרז אותו אלא רק ללוות את הילד ולעזור לו למלא את הצורך שלו.