למה לילדים קשה להפסיד?

ניצחונות והפסדים הם חלק מהחיים שלנו.

כל ניצחון וכל הפסד מכיל בתוכו מורכבויות.

יש ילדים שיקבלו את ההפסד בהבנה ויש כאלה שזה בשבילם "אסון של ממש".

אז למה לילדים קשה להפסיד?

לילדים יש קושי להפריד את המשחק ממי שהם, מה'אני' שלהם.

מבחינתם המשחק עצמו הוא מרחב שאומר מי אני ומה אני שווה.

אז אם הפסדתי - מה זה אומר עלי?

שאני לא טוב, שאני לא יכול, שאני לא חכם, שאני לא מוצלח.

ההפסד בעצם מראה את החוויה הפנימי והרגשית של הילד.

ה'פגישה' של הילד עם תחושת חוסר היכולת יכולה להביא איתה תסכול רב ואי שקט,

לכן נראה בכי שמגיע בעקבות ההפסד וגם לפעמים רצון להצליח בכוח.

אז מה עושים כשאנחנו רואים את הקושי של הילד שלנו כשהוא מפסיד?

1. לגיטימציה לרגש - מה שהילד מרגיש כרגע (תסכול, עצב, בושה) הוא בסדר ולגיטימי.

   'אני רואה שאתה מאוד מתוסכל מזה שלא ניצחת, אני מבינה אותך, זה באמת מתסכל ומעציב כשלא מנצחים'.

2. הפרדה בין המשחק לילד - זה שלא הצלחת במשחק לא אומר שאתה לא מוצלח.

3. הדרך היא המטרה - תנו לילד תשומת לב ולעודד אותו על איך שבחר לשחק את המשחק, ואת הרצון שלנו לנסות שוב למרות ההפסד.

   זכרו - ה"דרך" היא הדבר שנרצה לעודד, לא "הניצחון" או המטרה. השגת המטרה לא תלויה רק בנו, המאמץ כן.

4. תשומת לב - לא לתת לילד תשומת לב להתנהגות שלילית שמגיעה בעקבות ההפסד, בלי איומים וביקורת "אם אתה ממשיך להתנהג כך אז אין לך..."

   זכרו - מאבקי כוח אינם יעילים.

5. לפגוש את התסכול - שחקו באמת ואל תתנו לילד לנצח אתכם רק כדי למנוע ממנו את התסכול. רק דרך פגישת התסכול והרגשות הכואבים בתוכו הילד ידע איך להתמודד איתם וכך תכינו אותו לחיים ולעולם שבחוץ.

6. מודלינג - שתפו את הילד מה אתם עושים כשאתם מפסידים, הראו לו שגם אתם טועים ולא מצליחים לפעמים.

   לפעמים נכשלים - וזאת לא בושה, כישלון הוא חלק מתהליך הלמידה שלנו.