בקרת טעות עצמית אצל ילדים

כשאני מאפשרת לילדה שלי לטעות אני מעניקה לה את התחושה שהיא בסדר.

אני מאפשרת לה לחוות למידה ללא ביקורת, להפנים שזה בסדר לטעות, שזה חלק מהחיים, מהלמידה ושדרך זה היא גם תלמד איך לפתור אותן.

כשאנחנו מתקנות אותם אנחנו לוקחות מהם היכולת לעשות זאת בעצמם - והם יכולים.

זה שאנחנו מתקנות אותם גם כשזה מתוך כוונה טובה של לחסוך מהם את תחושת הכישלון או ללמד אותם מה שאנחנו יודעות אנחנו נגרום לכך שיחששו מלנסות שוב, כי מה הטעות אומרת עליהם? שהם לא טובים? לא מוצלחים? או אולי לא יגשו שוב מהחשש לאכזב אותנו?

והרי כולנו עשינו טעויות במהלך החיים שלנו, טעויות מהן למדנו את השיעורים הכי חשובים - על עצמנו ועל העולם.

בגישה המונטסורית מאפשרים לילד לטעות ולתקן את הטעות בעצמו דרך ״בקרת טעות עצמית״.

הסביבה מונגשת באופן שמאפשר לילד לגלות שהוא טעה - דרך ההתנסות עצמה.

עלינו להתאפק מלתקן תוך כדי התרגיל, התרגיל צריך לאפשר לילד לגלות זאת לבד.

לדוגמא - אם נרכיב פאזל והילד טעה בהרכבת אחד החלקים, בסוף יישאר חלק שאינו מתאים ואז הוא יגלה בעצמו שיש טעות וינסה לפתור אותה בעצמו.

הם יכולים לעשות זאת בואו ניתן להם את האפשרות ונאמין בהם, כך הם יאמינו בעצמם והביטחון שלהם יגבר.